חיסונים להודו ומחלות נפוצות

 

במהלך השהייה בחו"ל עלולים המטיילים להידבק במחלות. רמת הסיכון להידבקות במחלות שונה מארץ לארץ.

באופן כללי, רמת הסיכון עולה כאשר:  

  • רמת התברואה נמוכה יותר.

  • תנאי השהות בחו"ל קשים יותר (טיול תרמילאים).

  • משך השהות ארוך יותר .

 

מומלץ לנוסעים לחו"ל להתייעץ בצוות מרפאות מטיילים לגבי הצורך בחיסונים ובטיפול מונע, זאת לפחות 6 שבועות לפני מועד הנסיעה, מכיוון שיש חיסונים הניתנים כסדרה. 

חיסונים נדרשים:

  • דלקת בכבד מסוג A מומלץ לכולם. החיסון ניתן באופן שיגרתי בתחנות בריאות המשפחה.

  • דלקת בכבד מסוג B נדרש ממי שמתכנן שהות ממושכת במדינה. דלקת כבד מסוג B עוברת ביחסי מין, מגע עם דם וטיפול במכשירים לא סטריליים (גם פירסינג או קעקוע). החיסון ניתן באופן שיגרתי בתחנות בריאות המשפחה.

  • טיפוס הבטן - מחלה מאוד נפוצה בהודו. מומלץ לכולם להתחסן.

  • דלקת קרום המוח (עד 1999 היתה המלצה לחסן מטיילים בצפון הודו, אך מאז ההמלצה בוטלה, אבל שווה לברר לפני הטיול במרפאות מטיילים אם חל שינוי בתקנות).

  • דלקת מוח יפנית - בד”כ לא מומלץ למטיילים בטיול קצר .למתכננים שהייה ארוכה, מומלץ לרוב התרמילאים בצפון הודו בין אפריל לנובמבר. למטיילים בדרום הודו מומלץ במשך כל השנה. 

  • חצבת, אדמת, חזרת – מומלץ לכל אחד להיות מחוסן לפי לוח החיסונים של משרד הבריאות.(2 חיסוניםם בגיל שנה ובכתה א) ילידי 1957 עד 1977 חוסנו על ידי חיסון אחד וכדאי להשלים מנה נוספת שלל החיסון.

  • דיפתריה, טטנוס, שעלת – מומלץ לכל אחד להיות מחוסן כל 10 שנים (בנסיבות מסוימות כל 5 שנים).

  • אבעבועות רוח למתכננים טיול ארוך, מומלץ לאלו שלא חלו במחלה בהיותם ילדים.

  • כלבת – יש סיכון לכלבת בכל המדינה, לכן מומלץ למטיילים השוהים זמן רב בהודו או יש סיבה אחרת שהם יהיו בסיכון (מקומות מאד מרוחקים / עבודה עם בעלי חיים).

מחלות נפוצות בהודו 

  • שחפת – נפוצה באוכלוסייה מקומית. אנשים בסיכון גבוהה להידבק יכולים לבצע בדיקת מנטו לפני הנסיעה.

  • קדחת דנגי – המחלה מועברת ע”י עקיצת יתוש (בד”כ עוקץ בשעות היום). אין חיסון – יש להתמגן בפני עקיצות.                                                                             ישנן התפרצויות תקופתיות של המחלה בעיקר באזורים עירוניים וכפריים מתחת לגובה של 1,000 מטר, במחוזות מרכזיים וצפוניים של המדינה.   בחלקים המערביים של המדינה המחלה אינה נפוצה. בדרום המדינה הסכנה קיימת כל השנה. בצפון המדינה סיכון הדבקה גבוה בחודשים אפריל-נובמבר.       

  • צ’יקונגוניה – המחלה מועברת ע”י עקיצת יתוש. אין חיסון – יש להתמגן בפני עקיצות (בעיקר ביום).

  • כלבת - סיכון כלבת בהודו הוא הכי גבוה בעולם, בערך 15,000-20,000 מקרים אצל בני אדם כל שנה. במקרה חשיפה למחלה מומלץ לקבל זריקת נוגדנים נגד כלבת, הנותנים הגנה עד שהחיסון פועל. הנוגדנים אינם זמינים בכל מקום בהודו, אלא רק בערים הגדולות. יש לפנות לטיפול רפואי במקרה נשיכה של כלב, חתול, עטלף, קוף וכל בעל חיים אחר.במידה שמקבלים לפני הטיול חיסון קדם חשיפה נגד כלבת (3 זריקות בהפרש של שבוע ו-21-28 יום), לא צריכים זריקת נוגדנים, אבל חייבים לקבל שתי מנות חיסון. כמובן חשובה לשטוף היטב לפחות רבע שעה את האזור הנגוע.

  • לישמניאזיס (שושנת יריחו) – מועבר על ידי זבוב החול יש להתמגן בפני עקיצות.

  • ברוצלה – נפוץ באזורים מסוימים. מומלץ לא לצרוך מוצרי חלב שאינם מפוסטרים.

  • לפטוספירוזיס – יש בכל המדינה .להימנע מחשיפה (רחצה) במקווי מים שאינם מוסדרים.

  • AIDS/HIV - הודו נחשבת למדינה בה שיעור החולים הינו הגבוה בעולם. מעריכים שכ-4 מיליון הודים נושאים את הנגיף. ההדבקה נעשית ע"י קיום יחסי מין ובאמצעות דם וציוד רפואי נגועים.

  • שלשול המטייל - קיים סיכון גבוה במשך כל השנה (גם במלונות יוקרתיים). מי ברז אינם ראויים לשתייה, בעיקר בכפרים בהם שואבים מים מבארות, שכן לרוב המים מזוהמים. לא תמיד ניתן לסמוך על מים מינרלים בבקבוקים, ולכן תמיד יש לבדוק אם הפקק סגור הרמטית. מומלץ להשתמש בפילטר מים עם יוד. רצוי להצטייד באנטיביוטיקה מסוג טריביד או ציפרוגיס לטיפול בשלשול חריף. במידה וזה לא עוזר יתכן שהשלשול נגרם ממחלה טפילית כגון: אמבה (שכיחות של כ-84% מהאוכלוסייה בעיקר בצפון), גיארדיה (בשכיחות של 21%-62%) או קריפטוספורה (ב-21% משלשולים כרונים) ואז חובה לפנות לטיפול נוסף.

  • מלריה - קיים סיכון לחלות במלריה במשך כל השנה ברוב חלקי המדינה כולל בערים: כלכלתה, בומבי ומדראס. (האזורים היחידים בהם לא נשקפת סכנה לחלות במלריה הם באזורים הנמצאים מעל גובה 2000 מטר: סיקים, הימצ'אל פרדש, קשמיר וג'אמו). בניו דלהי, בה האקלים ממוזג יותר, הסיכון לחלות במלריה הוא עונתי, כאשר החודשים המסוכנים ביותר הם יולי עד נובמבר. הסיכון קיים בשיאו בחודש ספטמבר. לאחרונה עלתה השכיחות של המלריה בדלהי, במחוזות טמיל נאדו והאריאנה. אזורים בהם הסיכון להידבק הכי גבוה הם במזרח ובצפון-מזרח המדינה במחוזות מהדיה, מהרשטרה פרדש ואוריסה,  קרנטקה,ראג'סטאן וגוג'ראט.  הטיפול המונע המומלץ הוא באמצעות מפלוקוין (לריאם) או דוקסילין ונקיטת אמצעי הגנה נגד עקיצות יתושים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

      המידע על חיסונים להודו בכתבה הוא בגדר מידע כללי, אינו מהווה ייעוץ רפואי ואינו מחליף קבלת ייעוץ רפואי במרפאת מטיילים.

      המידע במאמר מועתק מאתר משרד הבריאות ומאתר מרפאת “מור למטייל“. המידע ניתן כשירות לגולשי האתר ואין להסתמך עליו. 

 

 

 
 
G
M
T
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
Text-to-speech function is limited to 200 characters
 
[removed]
 
Options : History : Feedback : Donate Close
  • Facebook Social Icon

מוזמנים להצטרף לדף הפייסבוק שלנו

© כל הזכויות שמורות לטראוולינג סטאר 2018